דבש בישראל

– כ 100,000 כוורות פזורות ברחבי הארץ.

– כ 500 דבוראים עוסקים בענף.

– מרעה לדבורים: קיימות 6300 נקודות מתאימות להצבת כוורות.

– בכל נקודת מרעה מוצבות כ 40 כוורות.

– הדבורים מייצרות כ-35 ק”ג דבש לכוורת בשנה.

– דבורת הדבש בישראל היא מזן איטלקי (A.meliifera ligustica).

– רדיית הדבש נעשית בעיקר בין החודשים מאי-אוגוסט.

 – ישראל צורכים 3,600 טון דבש בשנה.

– כ 60,000 כוורות מוצבות בגידולים חקלאיים, לצורך האבקה.

– אריזה ושיווק: קיימים כ- 30 משווקים.

– הדבוראים נוטעים 100,000 צמחי צוף בכל שנה, בסיוע קק”ל.

מרעה לדבורים: אזורי פריחה עם פוטנציאל צוף

חומר הגלם ליצור דבש ע”י הדבורים (העמלות) מצוי רק בטבע, בתוך גביעי הפרחים השונים. על כן הכוורות ממוקמות באזורים שונים, בהתאם לעונות הפריחה. היקף יצור הדבש נקבע על פי פוטנציאל מקורות הצוף. גיוון של סוגי הדבש מתאפשר ע”י ייצור דבש מאזורי פריחה מגוונים ואגירת כל סוג בנפרד. אזורי הרעייה נמצאים בעיקר באזורי טבע, בשטחים פתוחים ובאזורים חקלאים. לענף הדבש יש גם חשיבות לאומית רבה, בשמירה על אזורים פתוחים ושוממים, בחלקם סמוכים לקו התפר. למרבית הדבוראים כוורות שנודדות לנקודות רעייה שונות בעקבות מקורות צוף, בהתאם לעונות הפריחה. נקודות רעייה להצבת כוורות מנוהלות על פי חוק על ידי מועצת הדבש.